<h1>תשובה — מתוך תשובות לבעל האשכול מכת"י</h1>
<h2>דף נ:</h2>
נהגו בארלי ובכל פרואינצא כשמשיאין בניהם כשהם קטנים מפרישין אותם זה מזה עד שיגדלו ועושין חופה אחרת ומצריכין אותם לתת קדושין אחרים, והוציאו זה מדברי בעל הלכות גדולות וז"ל והלכתא קטן שקידש אין קדושיו קידושין, ואם נשא אשה והוליד בנים ועדין לא הגיע לי"ג שנה ויום א' אין קדושיו קדושין ואין כתובתו כתובה, אבל בניו הם כשרים ונקראים על שמו ואם בא להוציא אין צריך ליתן גט וכשיגיע לי"ג שנה ויום א' יחזור ויקדש ויכתוב כתובה אחרת. ואסור לשהות עם אשתו בלא כתובה ובלא קידושין לאחר י"ג שנה ויום א' מפני שכתובתה הראשונה אין יכול לשעבד בה נכסיו, אבל אם בא עליה לאחר י"ג שנה ויום א' אע"פ שלא קדש ולא כתב לה כתובה אחרת ומבקש לגרשה צריכה ממנו גט שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ע"כ. ואמר החכם ר' אליהו מן ההר דאין צריך להפרישן זה מזה דבעילתן לא הוי ב"ז ואין צריך קדושין אחרים... וכ"כ החכם ר' אליהו מן ההר ואין צריך להפרישן זה מזה. וכן נהגו בהרבה מקומות מפרואינצא על פי רבנים צרפתיים ועל פי החכם רון פריפאייג' משילון. ואני הראיתיו מה שבידי ושמח לדברי. וגם כן החכם ר' יהודה ב"ר קלונימוס מלוניל הנהיג לבתו בקדושי קטן ולא הפרישן זה מזה.
